חושבים שעובד תברואה (או מה שרובנו מכנים – עובדי זבל) זה רק לקום בחמש בבוקר ולפנות פחים מסריחים?
תחשבו שוב.
יכול להיות שדווקא הבחור הזה, שאתם רואים מהחלון של המרצדס (או הליסינג…) שלכם, מרוויח סכומים שיגרמו לכם להרים גבה. ואולי אפילו שתי גבות.
נכון, העבודה לא מריחה (תרתי משמע) כמו בושם צרפתי יוקרתי, והשעות… ובכן, בואו נגיד שהשמש עוד לא ממש התעוררה כשהם כבר ברחובות.
אבל מה עם הכסף? מה עם התנאים? מה עם היציבות?
במאמר הזה נצלול לעומק הארנק של עובדי התברואה בישראל.
נגלה כמה באמת מרוויחים האנשים שדואגים שהרחובות שלנו לא ייראו כמו סצנה מסרט אפוקליפטי.
אתם הולכים להיות מופתעים. מאוד.
אז שימו רגע בצד את הדעות הקדומות, תתעלמו מהריח (ההיפותטי, כן?) ובואו נדבר תכל'ס.
כסף. כמה הוא שווה כשצריך להתעסק עם מה שאנחנו משאירים מאחור?
ואולי, רק אולי, תגלו שפספסתם קריירה משתלמת במיוחד.
מוכנים? בואו נתחיל לחטט בפחים… סליחה, בנתונים.
למה כולם טועים לגבי משכורת של עובד תברואה?
נתחיל מהסוף: רוב האנשים חיים בסרט. סרט לא רע, אבל כזה שלא ממש קשור למציאות הכלכלית של ענף התברואה בישראל.
התפיסה המוטעית: ריח רע, שכר רע?
האסוציאציה הראשונה שקופצת לראש כשחושבים על עובד זבל (סליחה, תברואה!) היא… ובכן, זבל.
ריח לא נעים, עבודה פיזית קשה, שעות מוקדמות, ודימוי ציבורי לא משהו.
מכאן, הדרך למסקנה שהשכר בהתאם – נמוך, לא מתגמל, כזה שמתאים למי ש"לא מצא משהו טוב יותר" – היא קצרה מאוד.
זה פשוט נראה "הגיוני". עבודה קשה ולא נעימה = שכר נמוך.
אבל ההיגיון הזה, במקרה הזה, הוא קצת… מסריח.
המציאות המפתיעה: מספרים שלא תאמינו!
בפועל, עובדי תברואה רבים בישראל, במיוחד אלו המועסקים ברשויות המקומיות הגדולות או בחברות קבלן מסודרות, נהנים מתנאי שכר והטבות שיכולים לגרום להרבה עובדי צווארון לבן להחוויר מקנאה.
אנחנו מדברים על משכורות שיכולות להגיע בקלות לחמש ספרות (נטו!), תנאים סוציאליים מצוינים, קביעות נחשקת ועוד.
כן, קראתם נכון. האנשים האלה, שקמים לפניכם כדי לפנות את הפסולת שלכם, יכולים להכניס הביתה סכומים מרשימים מאוד.
זה לא תמיד היה ככה, אבל מאבקי עובדים, הסכמים קיבוציים והבנה גוברת של חשיבות המקצוע שינו את התמונה.
כמה באמת מרוויחים? צלילה לעומק תלוש המשכורת
אז בואו נפרק את זה. ממה מורכבת המשכורת של עובד תברואה ממוצע?
שכר הבסיס: זה רק ההתחלה…
שכר הבסיס עצמו אולי לא ישבור שיאים, והוא משתנה בין רשויות, חברות קבלן וותק.
הוא יכול להתחיל באזור שכר המינימום או מעט מעליו לעובד מתחיל.
אבל רגע, אל תסגרו את הכתבה! זה רק קצה הקרחון, או יותר נכון, קצה שקית הזבל.
שכר הבסיס הוא רק נקודת פתיחה.
תוספות שמרפדות את הכיס: שעות נוספות, משמרות, ותק ועוד
כאן מתחיל הכיף האמיתי (והכסף הגדול):
- שעות נוספות: העבודה מתחילה מוקדם ולעיתים מסתיימת מאוחר. שעות נוספות הן עניין שבשגרה, והתשלום עליהן (125%, 150% ויותר) מקפיץ את השכר משמעותית.
- עבודה במשמרות/לילות/סופ"ש/חגים: פינוי אשפה לא תמיד קורה בשעות המשרד הרגילות. עבודה בזמנים "לא נוחים" מתוגמלת בתוספות שכר נאות מאוד. חשבו על פינוי ערב חג או מוצאי שבת.
- תוספת ותק: כמו בכל מקום עבודה מסודר, הוותק משתלם. כל שנה נוספת מגדילה את השכר ואת הזכויות.
- תוספות מיוחדות: תלוי בהסכם הקיבוצי או בחוזה האישי, ייתכנו תוספות כמו "תוספת מאמץ", "תוספת סיכון" (כן, יש סיכונים בעבודה הזו), "תוספת ביגוד", "אש"ל" (הוצאות כלכלה) ועוד.
- מענקים ובונוסים: בחלק מהמקומות נהוגים מענקים שנתיים או בונוסים על עמידה ביעדים (כמו פינוי יעיל או מיעוט תלונות).
- נהגים מול מפנים: לרוב, נהגי משאיות האשפה מרוויחים יותר מהמפנים (העובדים שאוספים את הפחים פיזית), בשל האחריות והרישיון המיוחד הנדרש.
כל התוספות האלה מצטברות לסכומים נכבדים מאוד.
אז כמה זה יוצא נטו, תכל'ס?
קשה לתת מספר מדויק כי זה תלוי בהמון גורמים (רשות מקומית, חברה קבלנית, ותק, תפקיד, היקף שעות נוספות וכו').
אבל, זה לא נדיר שעובד תברואה ותיק ברשות מקומית גדולה יגיע למשכורת ברוטו של 15,000 ש"ח, 18,000 ש"ח ואף יותר.
כן, קראתם נכון. ברוטו.
הנטו, אחרי כל הניכויים, עדיין יכול להסתכם בקלות ב-10,000-14,000 ש"ח ולפעמים אפילו יותר.
עובדים חדשים יתחילו נמוך יותר, אולי באזור ה-8,000-10,000 ש"ח ברוטו, אבל הפוטנציאל לצמיחה מהירה קיים בהחלט.
תשוו את זה למשכורות התחלתיות (ולפעמים גם לא התחלתיות) בהרבה מקצועות אקדמיים ותבינו את התמונה.
שאלות ותשובות: כל מה שרציתם לדעת (ולא העזתם לשאול) על כסף וזבל
שאלה 1: האם המשכורת זהה בכל הארץ?
תשובה: ממש לא. יש פערים משמעותיים בין רשויות מקומיות שונות (לרוב, ערים גדולות ומבוססות משלמות יותר) ובין העסקה ישירה ברשות לבין העסקה דרך חברת קבלן (למרות שלפעמים גם הקבלנים מציעים תנאים טובים כדי למשוך עובדים).
שאלה 2: האם נהג משאית זבל מרוויח יותר מפועל פינוי?
תשובה: בדרך כלל כן. נהיגת משאית כבדה דורשת רישיון מיוחד (ג') ואחריות גדולה יותר, ולכן השכר לנהגים נוטה להיות גבוה יותר משל המפנים שעובדים איתם על המשאית.
שאלה 3: מה לגבי תנאים סוציאליים? זה רק השכר?
תשובה: ממש לא רק השכר! התנאים הסוציאליים הם חלק גדול מהחבילה. נרחיב על זה מיד, אבל תחשבו בכיוון של פנסיה מופרשת כהלכה, קרן השתלמות, ימי חופשה ומחלה נדיבים ועוד.
שאלה 4: האם יש הבדל בין עובדי פינוי אשפה ביתית לעובדי פינוי גזם או מחזור?
תשובה: ייתכנו הבדלים קלים בשכר או בתוספות, תלוי באופי העבודה הספציפי, בסיכונים הכרוכים בה ובשעות העבודה הנדרשות. למשל, פינוי גזם עשוי לדרוש מאמץ פיזי שונה מפינוי פחים רגיל.
שאלה 5: האם קל להתקבל לעבודה כזו?
תשובה: זה תלוי. הביקוש לעובדים בענף הזה יציב ואף גדל, אבל משרות הנחשבות "טובות" (ברשויות הגדולות, עם קביעות) הן מבוקשות ויכולה להיות תחרות. מצד שני, תמיד יש צורך בעובדים, במיוחד בחברות קבלן. דרישות הכניסה הבסיסיות אינן גבוהות (למעט רישיון נהיגה למשאית עבור נהגים).
מעבר למשכורת: 5 הטבות שוות זהב (תרתי משמע?)
המשכורת היא רק חלק מהסיפור. עובדי תברואה רבים נהנים מחבילת הטבות כוללת שהופכת את העבודה למשתלמת עוד יותר:
- 1. פנסיה וקרן השתלמות: ההפרשות לפנסיה הן לרוב על כל רכיבי השכר (כולל שעות נוספות ותוספות!), מה שמבטיח קצבה מכובדת בגיל פרישה. בנוסף, רבים זכאים לקרן השתלמות אחרי ותק מסוים – הטבת מס נהדרת ואפיק חיסכון משמעותי.
- 2. קביעות ויציבות תעסוקתית: במיוחד למי שמועסק ישירות ברשות מקומית, קביעות היא יתרון עצום. זה אומר ביטחון תעסוקתי גבוה מאוד, משהו שהרבה עובדים במשק יכולים רק לחלום עליו, במיוחד בתקופות כלכליות לא יציבות. גם בחברות קבלן גדולות ומסודרות יש יציבות גבוהה יחסית.
- 3. ימי חופשה ומחלה: לרוב, ההסכמים הקיבוציים מעניקים מספר ימי חופשה ומחלה גבוה מהמינימום הקבוע בחוק.
- 4. ביגוד והנעלה: העובדים מקבלים בגדי עבודה ונעלי בטיחות תקניות על חשבון המעסיק. זה אולי נשמע קטן, אבל זה חוסך הוצאה לא מבוטלת.
- 5. ייצוג ארגוני חזק: במקומות רבים, העובדים מאוגדים בוועד עובדים חזק או בהסתדרות, מה שמבטיח שמירה על זכויותיהם ושיפור מתמיד בתנאים.
כשמחברים את המשכורת הגבוהה יחסית לחבילת ההטבות הזו, מקבלים תמונה כלכלית מרשימה למדי.
האם זה באמת "כסף קל"? מבט מפוכח
אחרי כל הסופרלטיבים על השכר והתנאים, חשוב רגע לנחות על קרקע המציאות. העבודה הזו רחוקה מלהיות "כסף קל".
הצד הפחות זוהר: עבודה פיזית, סיכונים ושעות לא שגרתיות
אל תשכחו לרגע שמדובר בעבודה פיזית קשה ושוחקת.
זה לקום כל יום לפנות בוקר, בכל מזג אוויר – בחום של אוגוסט ובקור ובגשם של ינואר.
זה להתמודד עם ריחות לא נעימים, עם לכלוך, ולפעמים גם עם סכנות בריאותיות ותאונות עבודה (חתכים, נפילות, בעיות גב).
העבודה בכבישים, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות או הלילה, כרוכה גם בסיכון מתנועה.
השעות הלא שגרתיות יכולות להקשות על חיי המשפחה והחברה.
והדימוי הציבורי? הוא עדיין לא תמיד מחמיא, למרות החשיבות העצומה של העבודה.
אז למי זה מתאים? לא לכל אחד!
השורה התחתונה היא שזו עבודה שדורשת חוסן פיזי ומנטלי.
היא מתאימה לאנשים חרוצים, שלא מפחדים מעבודה קשה, שיודעים להעריך יציבות תעסוקתית ותגמול כספי הוגן, ומוכנים "לשלם" על כך במאמץ פיזי ובשעות לא קונבנציונליות.
זה בהחלט לא מתאים למי שמחפש עבודה משרדית נוחה וממוזגת, או למי שהדימוי הציבורי חשוב לו יותר מהביטחון הכלכלי.
סיכום: אז… ללכת לנקות רחובות?
אז בפעם הבאה שאתם רואים את משאית הזבל עוברת ברחוב שלכם בשעת בוקר מוקדמת, אולי תחשבו פעמיים לפני שאתם מרחמים על העובדים המסכנים שקמו כל כך מוקדם.
יכול מאוד להיות שהם בדרך למשוך משכורת נאה שתאפשר להם לחיות ברמת חיים טובה למדי, עם ביטחון תעסוקתי גבוה ותנאים סוציאליים מצוינים.
האם זה אומר שכולם צריכים לרוץ ולהגיש מועמדות למחלקת התברואה הקרובה? כנראה שלא.
העבודה קשה, תובענית ולא מתאימה לכל אחד.
אבל חשוב להכיר את הנתונים האמיתיים, לנפץ את המיתוסים ולהבין שעובדי התברואה הם לא רק אנשים חשובים ששומרים על הניקיון והבריאות של כולנו – הם גם עובדים שזוכים לתגמול הולם, ולפעמים אפילו מפתיע לטובה, על עבודתם החיונית.
אז כן, אולי לא תחסכו *עליהם*, כי הם מסודרים לא רע בכלל.
אולי הגיע הזמן להעריך אותם קצת יותר. לא רק בגלל מה שהם עושים, אלא גם בגלל שהם כנראה מבינים דבר או שניים על איך להשיג תנאים טובים בעולם העבודה.
ועכשיו, אם תסלחו לי, אני חושב ששמעתי משאית זבל מתקרבת…