החוב הלאומי של ארצות הברית הוא קצת כמו פיצה משפחתית ענקית – כולם יודעים שהיא גדולה, כולם חושבים שהיא טעימה טיפה יותר מדי, אבל אף אחד לא ממש מבין איך אפשר בכלל לסיים אותה. אז, מזה בדיוק החוב הלאומי האמריקני ואיך הוא משפיע על הכסף שלנו? ואם ממשלת ארצות הברית חייבת טריליוני דולרים – למי בדיוק היא חייבת אותם, ומתי מגיע הפירעון הגדול? אם גם אתם סקרנים להרים את המכסה מעל הסיר הרותח הזה ולקבל את כל התשובות בדרך קלה, מעניינת וקצת משעשעת – הגעתם בדיוק למקום הנכון. במאמר שלפניכם אנחנו עומדים לצלול עמוק אל מספרים אימתניים, אל תוצאות אפשריות, ולהבין פעם אחת ולתמיד מה צריך להדאיג אותנו – ומה ממש לא.
מי אכל את הפיצה? הרקע והסיבות לחוב האמריקני
אז איך בכלל צברו האמריקנים חוב כזה עצום? התשובה הרבה יותר מורכבת מאשר "הם סתם בזבזו" (טוב, אולי קצת בזבזו…). במשך עשרות שנים, תשלומים ממשלתיים, מימון פעולות צבאיות, הוצאות על תשתיות ומערכות רווחה תורמים לחוב המצטבר. בואו נפשט:
- הוצאות ממשלתיות יותר גדולות מהכנסות: ממש כמו שאנחנו יכולים להוציא יותר ממה שאנחנו מכניסים, הממשלה חייבת למצוא את הכסף שאיננו מספיק לה ממקורות אחרים.
- צבא וביטחון: ארצות הברית היא אחת מהמדינות עם התקציב הבטחוני הכי גבוה בעולם – והסכומים האלו, בואו נגיד, לא באים בחינם.
- משבר פיננסי ותוכניות הצלה: משברים כמו המשבר הכלכלי של 2008 או מגיפת הקורונה גרמו לממשלה להזרים סכומי עתק לשוק כדי להחזיק אותו בחיים (וגם כדי להרגיע קצת את העצבים של כולם).
עכשיו כשהכרתם את השפים, בואו נבין למי הם חייבים את הכסף:
למי בדיוק חייבת ארצות הברית את הכסף? (ספוילר: אולי לכם!)
החוב הלאומי מחולק בעיקרו לשתיים – חוב ציבורי וחוב תוך-ממשלתי, כלומר בין מוסדות הממשלה עצמה:
חוב ציבורי – או, "האמת איפה הכסף שלכם נמצא"
כחלק מניהול החוב, ארה"ב מנפיקה אגרות חוב. מי מחזיק בהן אתם שואלים?
- אזרחים פרטיים: כן, כל אחד מאיתנו יכול בהחלט להחזיק באיגרות חוב אמריקאיות.
- גופים פיננסיים: בנקים וקרנות השקעה קונים הרבה מאוד איגרות חוב כחלק מאסטרטגיית ניהול סיכונים שלהם.
- ממשלות זרות: סין, יפן ועוד מספר ממשלות אחרות מתחרות על קניית איגרות חוב אמריקניות כחלק מניהול יתרות מטבע החוץ שלהן.
חוב תוך-ממשלתי – כשהיד השמאלית חייבת ליד הימנית
נשמע מוזר, אבל ממשלת ארצות הברית "לווה" גם מקרנות ביטוח לאומי ותכניות ממשלתיות כמו תוכנית הפנסיה לממשלתיים. המשמעות היא שהממשלה חייבת כסף לתוכניות שהקימו אזרחיה.
לכמה דולרים אנחנו מדברים? (אזהרה: הרבה אפסים!)
נכון לשנת 2023, החוב הלאומי האמריקאי חצה את רף ה-33 טריליון דולר, כן טריליון! זה מספר עם כל כך הרבה אפסים שהוא נראה כמו שורת קוד שיצאה משליטה. לשם השוואה, זה בערך מיליון בנייני מגורים מפוארים במנהטן!
למה ארה"ב לא פשוט מדפיסה כסף ומוחקת את החוב?
אם נדפיס מספיק דולרים, אפשר פשוט לסגור את החוב, נכון? נשמע הגיוני, אבל הנה הבעיה: כשממשלה מתחילה להדפיס יותר מדי כסף, הכסף הופך להיות שווה פחות ופחות, מה שקרוי "אינפלציה". תארו לכם לקנות לחם מעכשיו במחיר של משחק פלייסטיישן! זה אינו צעד מומלץ, לפחות לא אם במדינה מעוניינים בכסף ששווה משהו מעבר לנייר טואלט.
האם החוב האמריקאי מסוכן לישראל ולמשקיעים הישראליים?
מפתיע, אבל כלל לא חייב להיות אסון פיננסי למשקיע הישראלי הממוצע. עם זאת, כדאי להבין את ההשלכות:
- עלייה בריבית בארה"ב: עלייה משמעותית בריבית האמריקאית יכולה להשפיע על שוק ההון, ובעקבותיו גם על השווקים הישראלים.
- שערי חליפין: אם הדולר ייחלש משמעותית, הדבר יכול להשפיע על ייצוא ישראלי ועל חברות ישראליות הפועלות בארה"ב.
במילים פשוטות: לא צריך להיכנס לפאניקה, אבל גם לא לזלזל יותר מדי!
שאלות שאולי רציתם לשאול אבל התביישתם:
- האם ארה"ב תכריז על פשיטת רגל? כנראה שלא. ממשלה כמו ארה"ב יכולה להמשיך למחזר את החוב לאורך זמן רב מאוד.
- האם סין יכולה "להפיל" את ארה"ב בגלל החוב? תאורטית בלבד. אבל האינטרס הסיני הוא דווקא שארה"ב תשמור על יציבות כלכלית כדי לא לפגוע בערך ההשקעות הסיניות.
- כמה זמן ייקח לשלם את החוב? צר לנו לבשר: כנראה לנצח. אבל זה לאו דווקא דבר רע!
ומה הלאה? לאן ארה"ב תלך עם החוב הלאה?
החוב הלאומי הוא לא סוף העולם, אך מנהיגי ארה"ב יצטרכו לקחת צעדים אחראיים כדי להקטיו. זה דורש מנהיגות, זה דורש אחריות, ובעיקר – זה דורש קצת יושרה פיננסית. נקווה שיהיה להם לפחות אחד מאלה.
אם הגעתם עד כאן… מגיע לכם שאפו כלכלי!
כן, החוב האמריקאי ענק, כן, הוא יכול להפחיד או להצחיק (תלוי איך מסתכלים). אבל עכשיו לפחות אתם יודעים בדיוק מה עומד מאחוריו. כדי לשמור על חדות ההשקעות שלכם, זיכרו שידע פיננסי הוא הכוח הכי טוב שתוכלו לצבור. המשיכו לעקוב אחרינו ב-Banku לעוד תובנות פיננסיות מעניינות וטעימות (אולי קצת פחות מ-33 טריליון דולר, אבל גם הן שוות!).